האם אני אלרגי?

מטופלים רבים באים אלי ומתלוננים על כך שהם אלרגים, לרוב למזון מסויים. כשלמעשה הם אינם אלרגים כלל, למעשה רק 2% מהאוכלוסיה סובלים מאלרגיה , ברוב המקרים רובם סובלים מאי סבילות למזון. מטרת הכתבה הזו היא לנסות ולהסביר מהו ההבדל בין אלרגיה לאי סבילות למזון.

בתהליך העיכול שלנו מתרחש פירוק של מוצרי המזון לרכיבים: אוליגוסכרידים, חומצות אמינו, חומצות שומן, מים ועוד. במחקרים שבוצעו בשנים האחרונות הוכח שלא כל מוצרי המזון מתפרקים עד לרכיבים המולקולריים הבסיסיים שלהם, המגיעים בהמשך למערכת הדם דרך דפנות המעי. התגובה יכולה להיות למרכיבים שונים במזון: חלבון, עמילן, לקטין או לתוספות מזון כגון: חומרי שימור וצבעי מאכל.

ואז ישנה תגובה קלינית לא מתאימה של הגוף. התגובה יכולה להיות מתווכת באמצעות מערכת החיסון או שלא. כאשר המערכת החיסונית מעורבת היא למעשה מזהה רכיבים אלה בתור גופים זרים וגורמת ליצירת תהליך דלקתי כרוני.

מדובר בעיקר במוצרים ממקור חלבוני כמו חלב, בשר, דגים, ביצים, אגוזים וקטניות. חלק מהרכיבים התזונתיים, לרוב אלה הם חלבונים, עשוי להגיע דרך דפנות המעיים למחזור הדם מבלי שעברו פרוק סופי. ככל שנחשף יותר פעמים לאורך זמן למזון מסויים כך יש יותר סיכוי שאורכו וחומרתו של תהליך זה יגדל. בתגובה לכך תווצר תגובה חיסונית מוטעית אשר גורמת לאי-סבילות למוצרי מזון, התסמינים משתנים מאדם לאדם ולרוב מתבטאים בהפרעות במערכת העיכול. התמונה הקלאסית היא של מטופל המתלונן על גזים נפיחות והתכווצויות בבטן אחרי צריכת חלב ניגר, לרוב הדבר נובע מחסר באנזים שעוזר לעיכול הלקטוז. מטופל אחר יסבול מכאבי ראש חזקים בתגובה לסולפיט שבפרות יבשים וביין.

אם כך מה גורם לאי-סבילות למזון?

היפוכלוהידריה (תת חומציות בקיבה), גמילה מוקדמת הנקה וחשיפה מוקדמת מדי למוצקים, עומס מוגבר על מערכת החיסון עקב זיהום האויר, המים ובאוכל. חשיפה חוזרת ונישנת לאותם סוגי מזונות. כל אלה גורמים לחדירות מוגברת של המעי הדק ,חלק מהמזונות שלא התעכלו עד הסוף בכל זאת חוצים את מחסום המעי ואז מערכת החיסון מתחילה לתקוף. קיים ויכוח בקרב רופאים וחוקרים בנוגע לקיום רגישות למזון ללא מעורבות המערכת החיסונית.

אילו הפרעות במעי הדק אחריות להתפתחות אי-סבילות למזון?

1) עיכול לא שלם של מזון- כאשר מוצרי מזון מסוימים אינם מתעכלים במלואם, מכיוון שהאנזימים במערכת העיכול אינם מתאימים למבנה של המוצרים הללו. התופעה גורמת לצבירה ולחדירה של מקרומולקולות של המזון לדם דוגמא לכך היא החסר בלקטוז - סוכר החלב.

2) סביבת החיידקים במעי - לעתים משתנה פלורת המעיים. מספרם של חיידקי הלקטובצילוס קטן, וחיידקים אחרים פתוגנים מתרבים ואז נוצרת פלורה של ריקבון . מחסום המעי הופך לחדיר מאוד. מתרחש תהליך המכונה דלקת חיסונית כרונית, ובמהלכו מופרשים לדם ציטוקינים שונים האופייניים למצב של דלקת והם עשויים לעורר תהליכים אוטואימוניים. כאשר התהליך הדלקתי הוא במעיים, מחריפות מחלות כמו קוליטיס וקרוהן וכן מתפתחת תסמונת של המעי הרגיז. כשהוא מתחיל במערכת הנשימה יש החמרה של ברונכיטיס, אסתמה ועוד. ובכן, אי-סבילות למזון עלולה לגרום לשינויים בחילוף החומרים ובמאזן החיסוני וכך להביא להתפתחותן של מחלות שונות.

תסמינים לאי-סבילות למזון לעומת התסמינים לאלרגיה

תסמיני אי סבילות למזון ולאלרגיה

באלרגיה קלאסית עשווים להופיע התסמינים הבאים: התנפחות שפתיים, בצקת בגרון, פריחה בעור, התקפי התעטשויות וגרד ולפעמים גם תגובה אנאפילקטית שעשויה לסכן חיים!. תגובות אלו מתווכות ע"י אימונוגלובולין מסוג igE.

לעומתם תסמיני אי-סבילות למזון הינם רבים ומגוונים והם יכולים להופיע גם זמן ארוך לאחר צריכת המזון. הם כוללים בין היתר תלונות על מיחושים שונים בבטן, גזים, שילשול או עצירות, ומאובחנים פעמים רבות כתסמונת המעי הרגיש (IBS), צרבות, כאבי ראש, תחושת נפיחות לאחר ארוחה, עייפות כרונית, עצבנות, אפטות, אקנה, ולעיתים יבואו לידי ביטוי בבעיות עור שונות, בכאבי שרירים.

מהו הטיפול הנטורופתי?

החדשות הטובות הן שאין צורך בהכרח להפרד לתמיד מאותם מזונות אהובים (כמעט תמיד זה המזונות שאי אפשר בלעדיהם) . כאשר אנו סובלים מאי סבילות למזון עלינו להמנע מאותם מזונות חשודים לפרק זמן מוגבל, בהתאם לאופי התלונה, וליכולת של האדם. לאחר מכן נאתגר את הגוף עם אותם מזונות ונבחן מהו המזון הספציפי אליו קיימת רגישות. לאחר תקופה של המנעות מוחלטת מאותו מזון ניתן במרבית המקרים להכניס אותו שוב לתזונה ברוטציה מסויימת עליה יחליט המטפל.

היום יותר מתמיד קיימים תחליפים להכל, לחלב , לחיטה ועוד כך שהמשימה לרוב איננה קשה ואם היא נעשת תחת השגחה של איש מקצוע אין סיבה שתביא לחסרים תזונתיים.

בטיפול נשלב גם צמחי מרפא ותוספי מזון להקלה על הסימפטומים השונים ולשיקום רירית המעי.

לרוב ניתן לראות שיפור מיידי.